'Halah
Daf 24b
הלכה: 24b מַהוּ עַד שֶׁתִּסְרַח מֵאוֹכֶל אָדָם אוֹ עַד שֶׁתִּפְסוֹל מֵאוֹכֶל הַכֶּלֶב. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא נִסְרְחָה מֵאוֹכֶל אָדָם מְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכְלִין וְשׂוֹרְפִין אוֹתָהּ בְּטוּמְאָה. מְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכְלִין וְאַתְּ אָֽמְרָת מֵאוֹכֶל הַכֶּלֶב. אֶלָּא מֵאוֹכֶל אָדָם.
Traduction
Jusqu’à quel point devra-t-elle sentir mauvais lors de l’arrêt de la halla? Sera-ce lorsque l’homme ne pourra plus en manger, ou seulement lorsque ce sera trop mauvais même pour les chiens? On peut déduire la réponse à cette question de ce qui suit: lorsqu’une oblation devient pourrie et qu’elle sent trop mauvais pour que l’homme puisse la manger, elle est encore susceptible de l’impureté des consommations, et en cas de contact impur, on la brûle avec des objets impurs (n’étant plus à préserver); or, s’il s’agissait dans notre Mishna de mets impropres même aux chiens, et que la halla serait due pour ceux qui, ne pouvant plus servir aux hommes, serviraient encore aux chiens, il faudrait dire aussi que l’oblation en ce cas ne peut pas être brûlée avec l’impur. Il s’agit donc de mets sentant mauvais pour l’homme.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מהו עד שתסרח. אם כשתסרח מאוכל אדם או עד שחפסל מאכילת כלב:
נשמעינה מן הדא. דתני בברייתא עלה נסרחה מטמאה טומאת אוכלין. כצ''ל ותיבת מאוכל אדם הכתוב כאן ט''ס ואגב שיטפא דלעיל הוא דאם תני הכי בהדיא למה ליה לאהדורי בתר דיוקא דלקמיה:
ושורפין אותה בטומאה. מפני שנקרא עליה שם חלה ונשרפת כחלה טמאה:
מטמא טומאת אוכלין וכו'. כלומר אלמא מדקתני מטמא טומאת אוכלין והיכי מצית אמרת דהאי נסרחה דתני מאכילת כלב הוא הא קי''ל דכל שנפסל מאכילת כלב שוב אינו מטמא טומאת אוכלין אלא ודאי נסרחה מאוכל אדם הוא דקאמר ואינו מפריש חלה ממנה אבל מטמא טומאת אוכלין עד שתיפסל מאכילת כלב כדתנן לעיל בפ''ק גבי עיסת הכלבים:
הָדָא אָֽמְרָה שֶׁתּוֹרְמִין מִן הָרַע עַל הַיָּפֶה. וְאַתְייָא כַּיי דָּמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן שֶׁתּוֹרְמִין מֵעָלֵי אִיסְטָּפֻנִינֵי עַל הָאִיסְטָּפֻנִינֵי בְּמָקוֹם שֶׁאוֹכְלִין אוֹתָהּ. כְּהָדָא גַּמְלִייֵל זֶוּגָא אִינְשִׁי מְתַקְּנָה אִיסְטָפֻנִינוֹתֵיהּ. אָתָא שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֵיהּ אִית תַּמָּן קְנִיבָה אַפְרִישׁ מִן קְנוּבְתָהּ.
Traduction
Cette dernière règle de la Mishna prouve que, pour le prélèvement, on peut employer une qualité inférieure (de la pâte déjà ancienne) pour libérer ce qui est meilleur (plus frais). C’est conforme à ce qu’a dit R. Samuel b. Nahman au nom de R. Yonathan, qu’il est permis d’employer les feuilles du panais, stafulino'', pour libérer le panais lui-même (111)Ou une sorte de rave. On retrouve ce terme ci-dessus, (Maasserot 2, 8), dans les localités où c’est l’usage de les manger (c’est aussi moins bon). Ainsi, il arriva à Gamliel Zouga d’avoir oublié le prélèvement desdits produits, il vint demander à R. Yohanan ce qu’il avait à faire; et celui-ci lui répondit: s’il lui reste encore un déchet quelconque de feuilles, il peut l’employer à cette redevance (quelqu’inférieure qu’en soit la qualité).
Pnei Moshe non traduit
הדא אמרה וכו'. ש''מ נמי ממתני' דבדמאי הקילו להיות תורם מן הרע על היפה דהא מיהת עד שתסרח מפרישין ממנה חלת דמאי ואע''פ שנתיישנה והוי מן הרע על היפה:
ואתיא כדאי דאמר ר' שמואל וכו'. שתורמין דמאי מעלי אסתפניני על האיסתפניני בעצמן במקום שאוכלין אותן העלין ואע''פ שהוא מן הרע על היפה. איסתפניני הן המוסתפות שנשנו בריש דמאי ור' יהודה מחמיר בהן ונשנה בתוספתא ומייתי לה לעיל שם בפ''ק בהל''א גבי דקתני דיש מקומות שגזרו עליהן דמאי ויש שלא גזרו וקאמר והאיסתפניני לעולם נוהג דמאי בהן באותן המקומות:
אינשי מתקנא. שכח מלתקן דמאי להאיסתפניני שלו ומכיון כך שאל לר' יוחנן וא''ל אם יש שם שיור הקניבות מן הפסולת שקנבו אותן תפריש מאותן קנובתה עליהן שבדמאי הקילו לתרום מן הרע על היפה:
'Halah
Daf 25a
25a תַּנֵּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁלְדְּמַאי. אִיתָא חֲמִי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁלְוַודַּאי נִיטֶּלֶת מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁלְדְּמַאי לֹא כָּל שֶׁכֵּן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְּסָפֵק תְּרוּמָה גְדוֹלָה אֲנָן קַייָמִין סָפֵק הִפְרִישׁ תְּרוּמָה סָפֵק לֹא הִפְרִישׁ כְּמַה דְתֵימַר מִן הַוַּדַּאי עַל הַדְּמַאי תְּרוּמָה לֹא תֵאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא תְרוּמָה וּמַעְשְׂרוֹת וְאָמַר מִן הַדְּמַאי עַל הַדְּמַאי כֵּן. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן כַּרְסָנָא כָּאן בְּרוֹצֶה לְאוֹכְלָהּ כָּאן בְּרוֹצֶה לְשׂוֹרְפָהּ.
Traduction
– On a enseigné que, pour l’oblation de la dîme sur les produits sujets au doute, on peut aussi ''employer de la pâte pure pour libérer l’impure, etc.'' Est-ce bien admissible ainsi? Puisque l’oblation de la dîme pour les fruits soumis avec certitude se prélève en prenant du pur pour libérer l’impur, n’est-ce pas à plus forte raison de même pour les cas douteux? A quoi sert donc ce nouvel enseignement? R. Yossé répond qu’il s’agit du doute pour la grande oblation sacerdotale (en cas d’achat en grange), sur la question de savoir si elle a été prélevée ou non; or, comme il a été dit ailleurs que lorsqu’on emploie des produits soumis avec certitude pour libérer ceux qui sont douteux, l’oblation est valable, et l’on ne devra pas en manger avant d’avoir prélevé les oblations et les dîmes; de même ici, il faut au préalable prélever la halla de cette pâte douteuse. De même, R. Simon b. Barsena dit: ailleurs il s’agit de celui qui veut la manger, tandis qu’ici il s’agit seulement de la brûler (voilà pourquoi on parle de sa mauvaise odeur; ce qui indique qu’elle n’est plus mangeable).
Pnei Moshe non traduit
תני תרומת מעשר של דמאי. קיצר הש''ס ולא הביא כל התוספתא מענין זה וכך היה דרכם שהיו סומכין על שהיו בקיאין במשניות ובברייתות וכלומר מה דתני בתוספתא גבי תרומה של דמאי איכא למידק ולמיקשי עלה כדלקמיה. והך תוספתא שנויה היא בסוף דמאי והובאה לעיל ג''כ בסוף דמאי והכי היא שנויה שם מי שהיה לו שתי חביות אחת של מעשר טבל טמא ואחת של מעשר טבל טהור מביא שני לוגין וממלא מזה תרומת מעשר על שניהן ומזה כדי תרומת מעשר על שניהן הולך אצל. הראשון ואומר אם זה מין טמא אין בדברי כלום ואם זה מין טהור ה''ז עשוי כדי תרומת מעשר על שתיהן והולך אצל השני ואומר כן אם זה וכו' נמצא חביות מתוקנות. שמעינן מהאי ברייתא מדלא קתני דתורם מכל אחד ואחד עליו בעצמו דהא לכ''ע תורמין מן הטמא על הטמא ומן הטהור על הטהור ולמה לו לתנאי הזה אלא ודאי דהא קמ''ל דאע''ג דאין תורמין תרומה גדולה מן הטהור על הטמא אבל תורמין מן הטהור על הטמא בתרומת מעשר של דמאי לפיכך הוצרך לתנאי הזה וקס''ד ע''כ בטבל דמאי הוא דאיירי מדלא קתני אלא תרומת מעשר וזהו כדין דמאי והיינו דמתמה הש''ס עלה איתא חמי בא וראה הא קי''ל דאפי' תרומת מעשר של ודאי ניטלת מן הטהור על הטמא כדתנן לקמן בפ''ב דבכורים ודריש לה מקרא לעיל בריש פ''ב דתרומות תרומת מעשר של דמאי לכ''ש ומאי קמ''ל פשיטא דניטלת מן הטהור על הטמא אפילו לכתחילה:
א''ר יוסי. האי מעשר טבל דקתני התם איירי ביש בהטבל הזה ג''כ ספק אם הפריש ממנו תרומה גדולה או לא והאי דלא קתני אלא תרומת מעשר משום דזה הוא בריא לו שלא הפריש אותו ולאו בטבל של דמאי איירי כדס''ד אלא בודאי שלו מיירי ויש בו גם הספק אם הופרשה ממנה תרומה גדולה או לא והשתא הא קמ''ל דאע''ג דבודאי טבל הטבול לתרומה גדולה אין תורמין מן הטהור על הטמא הכא דספק הוא אם הופרשה או לא אמרינן מיגו דמהני התנאי הזה לתרומת מעשר שבו לפי שניטלת מן הטהור על הטמא מהני נמי להתרומה גדולה מכיון שאינה אלא מספק ובכה''ג אף היא ניטלת מן הטהור על הטמא ש''מ מיהת דספק דימוע צריך לתקנו ולהפרישו והיינו דמקשי עלה לקמיה כמה דתימר תמן וכו'. ואמרו אף מן הדמאי על הדמאי כן. גם בכאן קיצר הש''ס וסמך על שהיו יודעין לקושיא זו ולפירוקה דאיתמר לעיל בסוף פ''ה דדמאי. וכלומר דהשתא לדידך הדרא קושיין לדוכתה מה דאקשינן לעיל בדמאי שם על המתני' תרם מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות מן הדמאי על הדמאי תרומה ויחזור ויתרום. וכדפרישנא שם טעמא משום דמודאי על הדמאי התרומה אינה תרומה אלא לענין שצריך ליתנה לכהן והואיל דהיא מן החיוב על הפטור וטבל דאורייתא קא אתייא לא תאכל התרומה עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות וכן בכל כה''ג בתורם מן החיוב על הפטור אבל בדמאי על הודאי דהוי מן הפטור על החיוב תרומה ויחזור ויתרום וכן בדמאי על הדמאי דשניהן או חיוב או פטור הן תרומה ויחזור ויתרום וא''צ להוציא על התרומה כלום ופרכינן התם ואמאי ונימא גם בדמאי על הדמאי כן דתרומה היא ולא תאכל וגו' דשמא זה אינו מתוקן וזה מתוקן והוי מן החיוב על הפטור ולמה לא חששו חכמים להחמיר כמו בודאי על הדמאי ומפרקינן שם זאת אומרת ספק דמוע כספק תרומת מעשר של דמאי פטור מן הודאי כלומר כדין ספק דמוע שנסתפק לו אם נפלה לתוכו סאה של תרומה או לא אינו צריך לתקנו כ''א נאכל בתורת דמוע שמוכרו להכהן בדמי תרומה חוץ מדמי אותה סאה כדין הדמוע והכי אמרינן בהדיא בתוספתא פ''ק דמכלתין ומייתי לה לעיל בפ''ק וכך היא בתרומת מעשר של דמאי שאין מפרישו אלא מספק ואם תרם מדמאי על הדמאי א''צ לחזור ולתקן התרומה בתורת ודאי עד כאן הקושיא והפירוקא דלעיל שם והיינו דמקשי הכא דלדידך דמוקמית להאי תוספתא דמעשר טבל בגוונא שיש בו ספק תרומה גדולה וה''ז ספק דמוע ומדחזינן דאחמירו בו שצריך לתקנו אלא שהוא מפריש מן הטהור על הטמא בתנאי הזה כדלעיל אלמא דחמירא ספק דמוע דהרי בתרומת מעשר של דמאי שהפריש על הדמאי אחר הקילו וא''צ לתקן הספק תרומת מעשר בעצמה ואי הכי הדרא קושיין דלעיל בדמאי לדוכתה ואמאי לא חששו חכמים גם בתורם דמאי על הדמאי שלא תאכל התרומה עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות:
אר''ש בר ביסנא כאן ברוצה לאוכלה כאן ברוצה לשורפה. כלומר לעולם כדאמרינן דספק דמוע וספק תרומת מעשר שצריך להפריש מדמאי דין אחד להם ודקשיא לך האי דמעשר טבל לפי האי שינויא דר' יוסי ל''ק דכאן בהאי דאמרינן לעיל בפ''ה דדמאי דהשוו ספק דמוע לתרומת מעשר של דמאי ברוצה לאכלה להספק דמוע דהדין בו דנאכל בתורת דמוע כדלעיל וא''צ לתקנו ודאי וכך הוא בתרומת מעשר של דמאי וכאן הא דמעשר טבל דהברייתא דמוקמינן שיש בו ספק דמוע מתרומה גדולה מיירי בשרוצה לשרוף את הטבל טמא וקי''ל דאין מדליקין בטבל טמא אלא שצריך לתקנו וליתן להכהן להתרומה טמאה דשלו היא להסקה והלכך מכיון דיש כאן ספק דמוע של תרומה גדולה ובכה''ג צריך הוא לתקנו קמ''ל נמי דאע''ג דאין תרומה גדולה ניטלת מן הטהור על הטמא הכא הואיל דמתנה משום תרומת מעשר מהני נמי ג''כ על התרומה גדולה וניטלת מטהור על הטמא מכיון דכל עצמה שמפרישה אינה אלא מספק כדאמרן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source